שאלות ותשובות על קשיים בזוגיות, משברי זוגיות וטיפול זוגי

[מפורום דיכאון וחרדה באתר הכללית - משיב: ד"ר אלון יפה]

הבעל לא נפרד מאימו

שלום אני לא יודעת  מאיפה להתחיל... הבעה שלי היא אני נשואה מזה 3 שנים ויש לי שני ילדים. רק שבעלי אינו יכול להפריד ביני לבין אימה שלו. הוא אוכל בבית שלה כל הזמן ואינו שואל אותי אם אני עשיתי אוכל. אני כל הזמן לבד כל שעות היום והלילה, כל אחד ישן במקום אחר, יחסי מין אין ואם יש אז פעם בחודש. את ההורים שלי אני רואה רק פעם בחודש  ,ואחותו באה פעמיים בשבוע אני לא יודעת מה לעשות. דיברתי הרבה ואין תגובה.

תשובה:

את מתארת שהזוגיות שלכם מתנהלת באופן מאוד לא מספק מבחינתך. אכן נשמע שבעלך קשור בעבותות לאימו ולמשפחתו באופן שמרחיק אותו מהבית ושגורם לך להרגיש מתוסכלת מאוד, פגועה, בודדה ואפילו זנוחה. את אומרת שדיבורים לא עזרו וזה מצער מאוד. אבל כדאי מאוד לעשות משהו. הייתי מייעץ לך ליזום מהלך של פגישות ייעוץ זוגי. קודם כל, זה יבהיר לבעלך שתחושותיך קשות ושאינך מתכוונת להמשיך באותה צורה. בפגישות המשותפות תוכלי לעמת את בעלך עם המצב שנוצר בזוגיות שלכם. חשוב יהיה, יחד עם זאת, להבהיר לו שלא מדובר בדרישה שיתנתק לגמרי ממשפחתו אלא שיפנה מקום בחייו למשפחה שהקים. יכול להיות שזה יפחית את התנגדותו. מבחינתו זו גם תהיה הזדמנות להעלות דברים שמפריעים לו ושאולי את לא ערה להם.

____________________________________________________________________________

התאהבתי בבחור צעיר ממני

אני בת 26... אנסה לתמצת את זה... אני בבעיה ואשמח לשמוע את דעתכם. קרה לי משהו שבחיים לא חשבתי שיקרה ואני ממש בדיכאון- התאהבתי במישהו שקטן ממני ב4 שנים. אני לא יודעת מה לעשות... מצד אחד, אנחנו לא באותו שלב בחיים, כאילו אני אמורה להיות כבר לקראת חתונה וכו'. והוא צעיר מידי... ומצד שני, כשאני איתו הפרפרים בבטן שלי לא מפסיקים לרקוד... אני נקרעת! הוא מכבד אותי, מתייחס אליי כמו גבר (לעומת גברים בגילי שפגשתי שהתנהגו כמו ילדים. מה לעשות לדעתכם?

תשובה:

את מספרת על התאהבות סוחפת ועל החששות שלך מפניה. התאהבות אינה דבר מתוכנן ולא בהכרח משהו שמתיישב בהרמוניה עם מחשבות אחרות לגבי "איך הדברים אמורים להיות", "מה מקובל" וכו'. זה נכון שלא כדאי להיכנס למקומות שבהם תסבלי או להיקלע למבוי סתום ידוע מראש, אבל ממה שאת מתארת זה לא נשמע שזה המצב. בסופו של דבר, שניכם בגירים, והפרש גילאים אינו כשלעצמו סיבה שלא יתפתח קשר משמעותי. מה שחשוב הוא איזו עמדה יש לכל אחד מכם לגבי הקשר (ולגבי הפרש הגילאים), מה כל אחד מרגיש לשני ומה רמת הנכונות והבשלות להתמודד עם מערכת יחסים. חלק מהתשובות על השאלות הקשות הללו יתבררו רק בבוא הזמן.

____________________________________________________________________________

התקפי זעם של בן הזוג

יש לי בן זוג (21) מזה כחמש שנים, אנחנו מרבים להתווכח ולריב אך יש פעמים בהם הוא נכנס למין התקף זעם שפשוט אי אפשר לשלוט עליו. הוא מתחיל לזרוק דברים ולקלל בלי סוף לצעוק ולהתעצבן, להגיד דברים איומים. ולאחר מס' שעות להתקשר כאילו לא היה דבר. אינני יודעת ממה נובעת הבעיה ואני כבר אובדת עצות, הוא לא מתנהג ככה רק איתי אלה גם אם יתר בני משפחתו. הוא גם חושב שאני זו שאחראית לכך שהוא מתנהג ככה כי אני מעלה לו עצבים. ( שאני בכלל לא עושה כלום) אם הוא מגיע עצבני הוא מכין את השטח לריב על כל דבר אפשרי אפילו על הדבר הכי קטן הוא יגרום להתפרצויות האלה. הוא חושב שהוא בסדר ושכולם הם הלא בסדר בעצם ולכן הוא גם לא מוכן לטפל בבעיות שלו. איך אפשר להרגיע אותו? איך אפשר למנוע את כל ההתפרצויות האלה? הוא לא מוכן ללכת לפסיכולוג, או לשתות כדורים. האם זה מראה על מחלת נפש כלשהי? לתשובתכם המהירה אודה. 

תשובה:

מהתיאור שלך עולה שלבן הזוג שלך יש התקפי זעם תוקפניים ושהוא אינו לוקח כלל אחריות על כך, מפנה אצבע מאשימה לסובבים אותו ובכל מקרה אינו רואה בכך בעיה המצריכה טיפול.קשה מאוד לעזור למי שאינו מעוניין לעזור לעצמו כי ובייחוד למי שמתכחש לכך שיש בעיה. ובכלל לא בטוח שיש משהו שאת יכולה לעשות כדי להרגיע אותו או להבטיח שלא יתפרץ. סביר להניח שזה לא בידייך. כדאי שתדעי שהתקפים אלימים כאלה (כן, קללות וזריקת חפצים זו אלימות) עלולים להגיע גם לאלימות פיזית שתופנה כלפייך ולכן לסכנה של ממש. קשה לדעת מהתיאור שנתת ממה נובעים התקפי הזעם הללו והאם מדובר בעניין תקופתי הקשור ללחצים או מצוקה שהוא חווה או שמדובר בבעיה כרונית שקשורה באישיותו או במחלה נפשית כלשהי. בכל מקרה, כדאי שאת בעצמך לא תתכחשי לבעיה ותשקלי איזו עמדה את רוצה לקחת מולו לגבי ההתפרצויות הללו ומה את מוכנה לספוג.

____________________________________________________________________________

מרגישה ממוטטת אחרי סיום הקשר

יש לי בן זוג כבר 4 שנים. במשך כל הקשר מצאתי את עצמי מתחננת אליו להחצין את האהבה שלו אליי. כשהוא לא עשה את זה הייתי מאיימת בעזיבה והוא היה מראה לי אהבה ונלחם עליי עד שהבנתי שזה פטנט מעולה להוציא ממנו אהבה ועשיתי את זה שוב ושוב. מזה 4 שנים שאני סובלת מחוסר איזון לדעתי,לא היה שבוע שלא בכיתי. בכי היסטרי על חוסר בקבלת אהבה, על הצורך בתמיכה. הוא מתגורר רחוק ממני והיינו נפגשים פעם בשבוע או בסופי שבוע בקושי. הפכתי לתלותית בו מאוד. מעולם לא הייתי אדם רע, אך אני והוא הגענו לפסים מאוד כואבים. למרות כל האהבה שרכשנו אחד לשני מצאנו את עצמנו רבים לעיתים קרובות ומוצאים עצמנו מקללים, רומסים ומשפילים אחד את השני. כמו כן,סבלתי מהתקפי קנאה כלפיו עם כל בחורה שהייתה בסביבה שלו. כנראה מחוסר ביטחון שלי. והמון התקפי חרדה שהוא יעזוב, אז עזבתי קודם. אני מרגישה שאני חייבת טיפול פסיכולוגי, שיחה והכוונה, אולי אני מדחיקה כאבים מהעבר. אולי אפילו טיפול פסיכיאטרי. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה ממוטטת. אשמח לעצה או לכיוון מסוים. תודה רבה.

תשובה:

ממה שאת כותבת עולה שאת שואלת את עצמך שאלות קשות, עם הרבה תחושת אשמה, על ההתנהלות שלך בקשר של אהבה שהגיע למקומות קשים ומכאיבים. באמת כדאי מאוד לבדוק עם עצמך מה היה בקשר הזה, מתוך מה פעלת ואילו נקודות רגישות "דיברו" שם. אבל מאוד לא כדאי שזה יהיה ממקום שמאשים אותך (או אותו).בטיפול בשיחות תוכלי בהחלט לנסות לברר את זה ואני מאמין שזה מאוד יעזור קודם כל לגבי ההרגשה היום ובנוסף לגבי הקשרים בעתיד. זה הרבה פעמים קורה שאנחנו מתנהלים בקשרים שונים באופן דומה ודרושה "עבודה" נפשית לא קטנה כדי לצאת מהלופ. על סמך מה שכתבת אני לא רואה סיבה לטיפול פסיכיאטרי (תרופתי) כיוון שאת מדגישה את ההתנהלות בקשר ושהתגובות הנפשיות הן בבירור למערכת היחסים. בהצלחה.

____________________________________________________________________________

בעל אלים

שלום רב, מזה כמה שנים אני חיה עם בן זוגי ללא נישואין (הוא אף לא רצה להתחתן) ולנו ילד אחד במהלך השנים. לפני ההיריון, במהלכו ולאחרי הלידה קיבלתי מידי פעם מכות, אך מיד לאחר מכן הכל היה בסדר. כבר כמה חודשים שהוא לא מכה אותי אך לא מפסיק להשפיל אותי ברמה היומיומית ולגרום ללכת לישון בבכי. הוא נותן להרגיש שאני טיפשה ומבהיר לי את זה במילים משפילות אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני מפחדת לקום וללכת ומצד שני אני חושבת שזה הדבר הטוב לעשות. ומה יהיה עם הילד?

תשובה:

הסיפור שאת מספרת קשה ביותר וחשוב מאוד שיעשה משהו בהקדם. פנייתך לפורום היא מעשה אמיץ ואסור שתסתפקי בכך. מכות מכל סוג שהוא צריכות להיות קו אדום חמור ביותר. על אחת כמה וכמה בזמן ההריון, בו הן מהוות סכנה גם לאם וגם לעובר. אבל גם "מילים משפילות" הן אלימות. ובאשר לילד: חשיפה של ילד לאלימות בין הוריו (פיסית או מילולית) עלולה להשפיע עליו באופן שלילי ביותר ולפגוע במצבו הנפשי בהווה ובעתיד.נשים רבות שסובלות מאלימות מתקשות לעשות מעשה וזקוקות לתמיכה והעצמה של גורמים חיצוניים. חשוב ביותר שתפני בהקדם לייעוץ/טיפול נפשי. בטיפול תוכלי להבין מה רצונותייך ביחס לקשר ומה האפשרויות העומדות לפנייך ולהחליט מה לעשות. במקביל כדאי לפנות לארגוני תמיכה בנשים (כמו ויצו , טל' 1-800-39-39-04) ולקבל עוד מידע בנושא.אני מקווה מאוד שלא תוותרי על זכותך לחיים מספקים ועם תחושת ביטחון.

____________________________________________________________________________

מדוכאת אחרי שהרומן הסתיים 

שלום, אני בת 34, נשואה +2. בשנה האחרונה ניהלתי רומן במקום עבודתי. התאהבות מסעירה, ללא גבולות. בחיים לא אהבתי מישהו באופן כזה. חשוב לי לציין כי למרות שכבר שנים אינני אוהבת את בעלי, מעולם לא חשבתי לבגוד בו ולא חיפשתי את זה. הדבר קרה וכל עוד הוא נמשך הייתי הכי מאושרת שהייתי בחיים שלי. כמובן שתקפו אותי רגשות אשם, אך מול האושר והשמחה שהציפה אותי זה היה שווה את זה. לפני כמה חודשים אותו בחור שהתאהבתי, שגם הוא נשוי +2, אמר לי שהוא לא מסוגל לעזוב את אשתו והבנות שלו ומאז אנחנו רק "ידידים". מתנשקים מידיי פעם, אוכלים ביחד, מדברים בטלפון, אך לא יותר. אני לא מצליחה להיות מאושרת מאז. מתגעגעת אליו בטירוף ומבינה שהוא המשיך הלאה בחייו ושטוב לו, ואילו אני עדיין בעבר, מחכה שדברים יחזרו להיות בינינו כמו אז. הוא עדיין אוהב אותי אבל טוב לו בחייו והוא לא רוצה לחזור למה שהיה אז, כי הוא לא רוצה להרגיש שהוא תלוי בי ומכור אליי. אני לא מצליחה לנתק איתו קשר והוא גם כל הזמן אומר שהוא לא רוצה לאבד אותי ושאני ממש חשובה לו. אני מרגישה מדוכאת כל הזמן. מטופלת בציפרלקס כבר הרבה זמן (עוד לפני הרומן) אך זה כבר לא משפיע עלי...אשמח לעצה...

תשובה:

את מספרת על רומן מסעיר שהסתיים אבל מבלי שהיתה פרידה שתסיים באופן ברור את הקשר. כדי להצליח "לעבור הלאה" בדרך כלל צריך להסכים לסיום של הקשר, להודות שזה נגמר, שאיבדת, ושמה שהיה כבר לא ישוב. כל עוד זה לא קורה, אי אפשר להתאבל ולהתמודד עם האובדן והמצב נשאר בהשהייה לא ברורה ומייסרת (כמו שאת כותבת).אבל צריך גם לשים לב שאת כותבת שהרגשה ה"מדוכאת" היתה שם עוד לפני הרומן ובנוסף, שכבר כמה שנים אינך אוהבת את בעלך. האם לא כדאי לעשות עם זה משהו? לבחון מעט מה קרה וקורה בקשר בינך לבעלך, אחרי הכל את נשארת שם ואתם די בתחילת הדרך המשותפת...לכן מומלץ מאוד לשקול טיפול פסיכולוגי בשיחות כדי לבדוק עם עצמך הדברים האלה וכדי לא להמשיך בדיכאון המתמשך.

____________________________________________________________________________

חושדת בבעל

כיצד להגיב? אני נשואה 8 שנים +3 ילדים. לאחרונה חשדתי בבעלי שהוא פוזל לצדדים ורציתי לנסות אותו...דאגתי שבחורה יפה תתחיל איתו בפייסבוק.. והוא אכן זרם איתה ונתן לה את הטלפון וכו'... בשבילי למרות החשד זאת סטירת לחי... כי כל הזמן הוא מצהיר שהוא אוהב ובחיים לא יבגוד...(תמיד היה טוב בדיבורים...) אני לא יודעת כיצד להגיב? בגדול אנחנו מסתדרים... מידי פעם מתיחות ומריבות קטנות שגרתיות... אני אובדת עצות. עזרה פליזזז...

תשובה:

לפי מה שתארת מדובר בחשד מתמשך שלך שהביא אותך לעשות צעד די קיצוני. זהו צעד בעייתי כי בעצם טמנת לבעלך פח, העמדת לו מלכודת והוא נפל בה. זה כמובן לא מנקה את בעלך, אבל גם קשה להסיק מכך מסקנות חד משמעיות לגבי נאמנותו (כי הרי לא ברור אם הוא היה יוזם בעצמו קשר מחוץ לנישואין וגם לא ברור, לפחות ממה שכתבת, מה בדיוק המשמעות של ההיענות שלו).בכל אופן, מעצם זה שתחושת האמון שלך נפגעה קשות, וביניכם יש דברים רבים שלא מדוברים, מומלץ ביותר בשלב זה להיעזר בטיפול זוגי. טיפול זוגי עשוי להיות מקום שבו אפשר יהיה לפתוח דברים ואולי לבסס שוב את הציפיות שלכם זו מזה, את האמון ואת הגבולות של מה שאתם מוכנים לקבל.

____________________________________________________________________________

הבעל מתרחק מינית

שלום, בעלי יש לו חרדות מנסיעה (לא מסוגל לנסוע לבד, דפיקות לב) והוא לוקח רמוטיב ואומר שזה עוזר לו. יחד עם זאת אני בתקופה האחרונה תפסתי אותו "עושה ביד"במחשב. הוא סיפר לי שהוא קרא על זה באינטרנט וזה עוזר לו "לשחרר". הבעיה היא שהוא עושה את זה פעמיים ביום וכשאנחנו נכנסים למיטה אני מרגישה שהוא מרוחק ממני וכבר לא נוגע בי כמו פעם. פעם הוא היה נוגע בי כמעט כל יום. עכשיו פעמיים בשבוע. אני מרגישה שזה מאד פוגע בזוגיות. מבקשת חוות דעת.

תשובה:

ממה שאת מספרת ניתן להבין שבעלך ככל הנראה נתון בלחץ נפשי ומחפש לעצמו דרכים להתמודדות. לא ברור האם מדובר בלחץ קבוע וכרוני או משהו שהחל או החריף בתקופה האחרונה.אבל במקביל יש כאן כנראה משהו אחר שקשור לקשר ביניכם. את מספרת על שינוי בולט בקרבה המינית והגופנית בינכם ותסכול או דאגה שאת חווה ביחס לזה. לא ברור האם יש ללחץ הנפשי או לאוננות באמת קשר להתרחקות ביניכם או שישנה סיבה אחרת. אמנם יתכן שהתשוקה המינית של בעלך מופנית לאפיק הוירטואלי אבל לא בטוח שזה העניין.בכל מקרה, חשוב לא להזניח את הקשר והקרבה ולנסות לקיים על כך דיבור משותף תוך הבנה שיש פה בעיה שמשפיעה על שניכם. בדיבור כזה כדאי גם לחשוב איך מחזירים לעצמכם את ההתלהבות, הקרבה ואולי גם לראות האם יש ביכולתך לסייע לו במשהו בלחץ שהוא חווה.

____________________________________________________________________________

איך להשלים עם פרידה

הייתה לי בחורה שאהבה אותי כל כך , ואני לא ראיתי את זה, זה היה במהלך תקופה איומה בחיי, ניסיתי לפתוח עסק עצמאי, כלום לא הלך, לא היה כסף, חשתי כישלון, וישבתי בבית מחוסר עבודה חוץ מלפרקים פרויקט פה פרויקט שם, כמעט 8 חודשים, בדיכאון ובבור חשוך ועמוק. ואולי זה בגלל החושך מסביב שלא ראיתי, אבל ביום שהיא אמרה לי שהיא וויתרה עלי נפתחו עיניי , אולי זה חלק מאותם משפטים "רגילים" שאתה שומע פה ושם כמו : "עד שאתה לא מאבד משהו אתה לא יודע מה היה לך ביד".יש לציין שבכל התקופה שהיא אהבה אותי, וזאת בדיעבד ממה שהיא סיפרה לי אחרי שכבר וויתרה, העברתי גם אותה תקופה קשה של שברון לב, בכי, דיכאון, למרות כמובן שלא הייתה לי שם כוונה לכך.באותו יום שהיא וויתרה והתעוררתי, ניסיתי, השתדלתי, ונלחמתי עליה בכל דרך אפשרית, מהבנאליות ביותר כמו פרחים ועד לכוס קפה ליד האוטו שלה כל בוקר, משיחות ועד למעשים. לצערי זה היה מאוחר מידי , היא הכירה כבר מישהו חדש ולא רצת כמובן לוותר עליו, אמרה שכבר לא יכולה לאהוב אותי, ומכאן מצוקתי .מאותו יום אני חש מועקה גדולה בליבי נפשית ובעיקר פיזית (ממש כאב), גם על הפספוס שלי בבחורה מדהימה, וגם על הפגיעה שגרמתי לה. ואכן אני משלם את המחיר כל יום. אני במחשבות אין סופיות, לא מצליח להוציא אותה מראשי, מספיק כמו אתמול שברגע חלש נכנסתי לדף הפיסבוק שלה, וראיתי תמונות עם החבר החדש,  ונשברתי לרסיסים. זה הגיע למצב שלא הלכתי לעבודה היום אפילו. ואחרי חודש שלא דיברנו אף כתבתי לה SMS נחמד שלא מעיד על מצבי כמובן , והיא ביקשה אם נוכל לשבת קצת בבית קפה ולדבר.אני יודע שאני בדיכאון זה משפיע על 100% מחיי, אני לא מצליח להוציא אותה מראשי, אני לא בטוח עם SMS או בית קפה עשה או יעשה לי טוב או רע אפילו. לא יודע למי לפנות, מה לעשות, איך לטפל, ובעיקר איך לשכוח ולהמשיך בחיי . לידע כללי אני בן 35 למרבה הפלא , עם תואר ראשון ודי נורמטיבי, רק חסר מזל, כסף ועכשיו גם שמחת חיים....

תשובה:

התיאור שלך מבטא כאב עמוק וקושי להשלים עם האובדן של אהבתה של בת הזוג לשעבר. זה מאוד טבעי שסיום של קשר אהבה מכאיב מאוד ומחייב תקופה של אבל. אבל הוא תהליך נפשי קשה ועצוב שמחייב להבין את האובדן ולהגיע למצב שתוכל לקבלו. ייתכן שהתהליך מתרחש כעת וכתיבת ההודעה בפורום היא חלק משמעותי ממנו: להציב מול עיניך את המציאות.יחד עם זאת, אתה כותב שאתה סובל מאוד, חווה אובדן ערך עצמי ואפילו משותק. וכן מוצא את עצמך עושה דברים שכנראה אינם לטובת ההשלמה והאפשרות להמשיך הלאה (בדיקה בפייסבוק, מפגש וכו'). כנראה שהרצון להמשיך הלאה מתנגש עם האמונה שעדיין קיימת שתוכל עוד להפוך את הגזירה.פגישות של טיפול בשיחות בהחלט מומלצות ויכולות מאוד לעזור לך. אל תתייאש!

____________________________________________________________________________

קנאה

בעלי אמור לנסוע לחו"ל ל9 ימים מהעבודה. אנחנו בדר"כ לא יוצאים לחופשות בנפרד. אני מאוד מתנגדת שיסע, אני פשוט לא מאמינה לו, כל הזמן בראש שלי שהוא יבגוד בי וזה יכול להיות מכמה סיבות: הוא יכול לשתות אלכוהול ואז ירגיש יותר משוחרר או שיצא עם חברים והם יכולים להציע לו ללכת לבחורות ובגלל "מה, יחשבו שאני לא גבר", יבגוד.זה עושה לי ממש לא טוב. אפילו אמרתי לו שאם הוא ייסע אני אתגרש ממנו. כבר יומיים אני בקושי מדברת איתו. אני מבינה שאולי אני מגזימה אבל אני לא יכולה לעשות כלום עם עצמי. חשבתי כבר שאם הוא ייסע אז כשיחזור אני לא אוכל להיכנס איתו למיטה כי אחשוב שהוא היה עם מישהי אחרת. לא יודעת מה לעשות..  מבקשת עזרה, עצה.

תשובה:

את מספרת שיצרת תסריט של בגידה לגבי הנסיעה של בעלך. מהרגע שקיים תסריט כזה, ברור שזה בלתי נסבל עבורך ומלווה במחשבות ותחושות קנאה קשות. אבל לא ברור למה את לא סומכת על בעלך ואם יש לך סיבות מוצקות לכך, ומה באמת מקשה עלייך 'לשחרר' את התסריט הזה (למרות שאת חושבת על עצמך שאת מגזימה). בכל מקרה, המצב עצמו שבו את עצמך נמצאת כרגע הוא מצב של מצוקה וקושי להירגע. כדאי לנסות להיעזר בטיפול פסיכולוגי בשיחות שיוכל לעזור לך להסתכל מחדש על המצב ועל מה שעובר עלייך. זה יסייע לך להירגע ולברר האם, למשל, הנסיעה כרגע מייצגת בעיות אחרות בקשר ביניכם. מכיוון שהתפתח גם בעצם משבר ביניכם, יכול להיות שיש מקום גם ליהעזר במספר פגישות של ייעוץ זוגי או טיפול זוגי שיעזרו לבנות מחדש אמון, דיבור והסכמות.

____________________________________________________________________________

 לחזרה לעמוד הבית לחץ כאן.