שאלות ותשובות על נושאים שונים הקשורים לפסיכולגיה קלינית

[מפורום דיכאון וחרדה באתר הכללית - משיב: ד"ר אלון יפה]

מפחדת לבכות

אני בת 36 אם ל-3 ילדים והרביעי בדרך. אני סובלת מהפרעה חברתית לא מטופלת.רציתי להתייעץ לגבי בעיה אחרת. אני רוצה לדבר עם הבוס שלי לגבי משהו שמאוד מפריע לי, הבעיה היא שאני מפחדת שתוך כדי שיחה אני אבכה מכיוון שיש לי נטייה לבכות בקלות. אל תייעצו לי שזה לא נורא... מבחינתי זה מראה על חולשה, וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה להשיג בשיחה איתו. האם יש פתרון?

תשובה:

את שואפת לדבר עם הבוס מבלי לבכות וגם מבלי לשנות את תפיסתך לגבי הבכי שלך. זו משימה לא פשוטה בכלל...כפי שאת וודאי יודעת, הבכי הוא תגובה רגשית אנושית שאינה תמיד נשלטת. יותר מכך, הבכי הוא מסוג הדברים שבדרך כלל, ככל שננסה לשלוט בו הוא יפלס את דרכו בכל זאת. כמובן, גם לשינויים ההורמונליים במהלך הריון יש השפעה רגשית שלפעמים מובילה לנטייה מרובה לבכות.לעצם העניין, נראה לי שאפשרות לא רעה היא 'להקדים תרופה למכה', ולהודיע מראש בשיחה שיכול להיות שתבכי (תוכלי למשל לייחס את זה להריון). זה עשוי להתפס כעמדה בוגרת מאוד שלך ולהפוך את האפשרות שתבכי למשהו פחות מאיים עבורך. נוסף לכך, כדאי לשקול פנייה לטיפול פסיכולוגי ולא להשלים עם מצוקה מתמשכת וקשיים שונים.בהצלחה בהריון ובלידה!

____________________________________________________________________________

חשש מהפגישה הטיפולית הראשונה

שלום, רציתי לשאול כיצד אפשר להתגבר על החשש מפגישה ראשונה אצל פסיכולוג. בשנה האחרונה עברתי גירושין ויש לי קשיים בהתמודדות היום יומית עם הילדים והסביבה שאינה תומכת. אני מודעת לכך שהיום הרבה אנשים הולכים לפסיכולוג לא כי הם משוגעים אלא כי הם נעזרים באיש מקצוע להתמודד ביום יום...ועדיין איני מסוגת לעשות את הצעד הראשון וגם לא בטוחה שזה יפתור את הקושי. אשמח לקבל מידע על הפגישה הראשונה או על חוויה אישית שמישהו מהפורום עבר אצל פסיכולוג...רק כדי להסיר חששות.

תשובה:

הפגישה הראשונה עם פסיכולוג גורמת אצל הרבה אנשים לחששות. אך מאוד לא כדאי שזה ימנע ממך לפנות. מדובר בפגישת היכרות שבדרך כלל מורכבת משאלות של הפסיכולוג על סיבת הפנייה ועל הרקע האישי והמשפחתי. בסופו של דבר, עצם הפנייה זה מה שחשוב.אני מאחל לך שתמצאי לעצמך עזרה בתקופה המורכבת הזו בחייך.

____________________________________________________________________________

לחץ לקראת עבודה חדשה

אני בת 20 וסיימתי שירות לפני חודשיים, כל הזמן הזה הייתי בבית בעיקר.אני מתכוונת לעבוד בקרוב במקום עבודה חדש, אך מכיוון שהמשכורת לא מספיקה לי אני צריכה לעבוד במקום עבודה נוסף. האם זה נכון להתחיל שתי עובדות חדשות ביחד? כי מצד אחד זו הזדמנות בשבילי להרוויח יותר, אבל מצד שני, אחרי תקופה ארוכה שהייתי בבית ולא עבדתי הרבה זמן, יכול להיות שיהיה לי קשה להתחיל בשתי עבודות חדשות במקביל. וחוץ מזה, אני אחת שנלחצת כשאני מתחילה דברים חדשים ואני פוחדת שיהיה לי קשה להסתגל לשני מקומות חדשים. אני ממש בלחץ מזה ולא יודעת מה לעשות?

תשובה:

את חוששת מהעומס הנפשי שיווצר אצלך כשתתחילי במקביל שתי עבודות. הרבה אנשים חשים במקום עבודה חדש לחץ מוגבר, התרגשות ואפילו חרדה. את כותבת שאת מכירה את עצמך כמי שנלחצת במיוחד. אם כך, כנראה שהדבר הנכון לעשות יהיה לא להתחיל מייד בשתי עבודות. להתחיל בעבודה שמצאת, לתת לעצמך זמן להסתגל ואז לבחון את רמת העומס הרגשי ולשקול להתחיל בעבודה נוספת. בסופו של דבר, השיקול הכספי אינו השיקול היחיד.

____________________________________________________________________________

סהרוריות

התופעה שאספר עליה קיימתת כבר יותר מ-4 שנים לאחותי ואיננו יודעים למי לפנות על מנת לסייע לה. היא מתעוררת מתוך שינה בצעקות וצרחות (בבוקר היא לא תמיד זוכרת שהתעוררה, ואם כן לא זוכרת למה), התופעה מלווה גם בכך שהיא קמה ממיטתה ומהלכת בבית כאילו היא ערה לגמרי אך היא בעצם באמצע הליך של שינה או חלום. התופעה לא מתרחשת כל יום, היא מתרחשת פעם ב... אנחנו לא יודעים מה הסיבות (היא איננה רואה סרטים מפחידים, שיגרת היום שלה נורמאלית לגמרי, והיא איננה נוכחת בסיצואציות מפחידות). היא בת 18, בקרוב תתגייס לצבא, אני ואמא שלי לא מעוניינות שבצבא ירשם לה בתיק סעיף נפשי או משהו שיקלקל לה בעתיד. היא בחורה נורמאלית לגמרי מבחינה פיזית נפשית, ילדה עליזה חייכנית כיפית אופטימית, בוגרת מאוד. אני צריכה עזרה מקצועית....

תשובה:

ממה שאת מספרת אחותך סובלת מסוג מסוים של הפרעת שינה שנקראת סהרוריות (somnabulism) או הפרעת הליכה-בשינה(sleep walking). זו הפרעה שמופיעה יותר אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים ולעיתים נעלמת במשך ההתבגרות. להפרעה זו יש בסיס תורשתי (גנטי) ואינה בהכרח קשורה במצוקה נפשית משמעותית בזמן העירות. עם זאת, לעיתים היא מוגברת או מתעוררת בהשפעת מצוקה נפשית (בעיקר חרדה או אירועים טראומתיים), חוסר שינה או צריכת אלכוהול.בכל אופן, כדאי להתייעץ עם רופא המשפחה לגבי טיפול תרופתי שלפעמים עוזר (למשל, קלונקס) וחשוב לדאוג שלא יהיו בסביבת השינה שלה מכשולים או דברים שיכולים לסכן אותה. הסכנה הברורה ביותר בהפרעת שינה כזו היא להיפצע תוך כדי הסהרוריות.אם מדובר במשהו שקורה לעיתים קרובות, כדאי בכל זאת לשקול לדווח את זה בצבא. קודם כל, כדי למנוע ממנה מצבים מסוכנים (ובייחוד אם היא תשרת בסביבה קרבית). ומעבר לכך, זה עשוי להתגלות בכל מקרה וקבני"ם בעיקרון אמורים להכיר את התופעה. בסופו של דבר קב"ן נמצא בצבא כדי לסייע והתייעצות עם קב"ן אינה משהו שיקלקל את עתידה.

____________________________________________________________________________

 לחזרה לעמוד הבית לחץ כאן.