שאלות ותשובות על דיכאון ומצוקה אחרי לידה

[מפורום דיכאון וחרדה באתר הכללית - משיב: ד"ר אלון יפה]

עצובה ועצבנית אחרי לידה

אני בת 30 לפני ארבעה חודשים ילדתי ילד בכור מדהים שאני מאוהבת בו עד מעל הראש. אבל מהרגע שהוא יצא לאויר העולם החיים  שלי התהפכו! אני כל הזמן עצובה ובוכה הרבה(בעיקר בלילה לבד...), אני נורא עצבנית כל דבר קטן (שקשור ולא קשור אליו) מרגיז אותי ויש לי המון מריבות עם הבעל. הייתי בטוחה שזה קטע של לידה ושל חופשת לידה אבל אני כבר חזרתי לעבודה ולשגרה והמצב אותו הדבר...אני חייבת לציין שאנחנו נשואים 9 שנים ויש לנו זוגיות טובה והוא מאוד תומך בי, גם עכשיו כש"התחרפנתי" (ככה הוא אומר), כואב לי שהוא אומר שהוא לא מכיר אותי והאמת גם אני לא ממש מכירה את עצמי...

תשובה:

את מספרת שאת סובלת מעצבנות, רגישות יתר ועצבות. אלה תופעות לא נעימות אבל די שכיחות בחודשים הראשונים שלאחר לידה. מעבר לשינויים ההורמונאליים המאסיביים שאת עוברת, ושכמובן משפיעים על מצב רוחך ורגישותך, חשוב גם לזכור שזו עבורך תקופה עמוסה ביותר רגשית. תקופה שבה את מתמרנת במצב חדש ותובעני ביותר, עם שעות שינה מועטות, ודרישות מסוגים שונים (לעבוד בבית ובעבודה, להאכיל, לקום בלילה, לשחק, ואפילו סתם להיות עם תינוקך שלמרות היותו מקסים ודאי בוכה לפעמים, חולה, מצמיח שיניים או סתם לא מרוצה...). בקיצור, זה המון. הרבה פעמים בתקופה זו יש מתיחויות זוגיות רבות יותר (לפעמים תחושה שהשני משקיע או פחות...) וגם זה נורמאלי כל עוד זה לא גולש למקומות קיצוניים.במידה והדברים מחריפים או מתמשכים זמן רב, כדאי לשקול סיוע נפשי כלשהו. אבל כרגע, נראה שבעיקר כדאי לקבל את זה שזו תקופה לא קלה (אם כי גם מתגמלת ביותר) שבסופו של דבר תסתיים. וכדאי לנסות להיות סלחנית יותר כלפי עצמך וכלפי אחרים. ומותר לך להיות לפעמים עצובה למרות אהבתך הרבה לתינוק.

____________________________________________________________________________

דיכאון אחרי לידה?

שלום אני אמא לילד בן כמעט שנה. בחודשיים הראשונים הייתי בוכה הרבה מהתרגשות וגם סתם... ממש סתם... אם מישהו היה אומר לי מילה קטנה שלא מעליבה ולא כלום הייתי פתאום בוכה... והבנתי שזה בייבי בלוז אז הנחתי לזה... היום אני שנה אחרי הלידה... מטפלת בילד שלי במסירות. מאכילה, מלמדת לדבר, להצביע על איברי גוף, לוקחת לטייל, מגוננת עליו מאוד תמיד, דואגת לו תמיד, מקלחת אותו, עושה כל מה שצריך לעשות... אבל בכל זאת הרבה פעמים אני מרגישה תחושת דיכאון, חוסר במצב רוח, אני לא אוכלת טוב בכלל ולא אוכלת מסודר אלא סתם מנשנשת פה ושם. לפעמים אוכלת ארוחה מסודרת אבל לא נהנית מהאוכל אלא אוכלת כי צריך. לפעמים אני מרגישה עול שאני קמה בלילה לתת מוצץ או מים. אני מרגישה עול לפעמים לשחק ולהעסיק כל היום. אני מרגישה שפשוט אין לי כוח ואין לי מצב רוח ואני הרבה פעמים מחייכת לילד חיוך שמבפנים הוא לא אמיתי כלל, אלא הוא בכוונה כדי שהילד לא ירגיש שאני במצב רוח לא טוב... הבית שלי הרבה פעמים נישאר מוזנח יחסית כי אין לי חשק לנקות אותו ואין לי חשק לסדר ואין לי חשק לעשות כביסה. רוב הזמן המצב רוח שלי יחסית ירוד. אבל אני לא מראה את זה אף פעם כשנמצאים אצלי אנשים. הכל נראה בסדר אבל כשאני לבד עם הילד אני פשוט מרגישה מדוכדכת וחסרת כוח להכל... רע לי עם זה כי אני מרגישה שאני לא מעכלת את זה שאני אימא. אני מרגישה שאני לא אימא מספיק טובה ולא מספיק אוהבת באמת כמו שציפיתי שאהיה לפני שנהייתי אימא. אני מתנהגת יחסית רגיל ברוב הזמן אבל יודעת שזה די הצגה כדי שהילד לא ירגיש שמשהו לא בסדר... חשוב לציין שיש מצבים שהמצב רוח שלי מאוד מרומם ואני מרגישה שאני הכי אוהבת את הילד בעולם ושבאותו רגע בא לי ללכת להעיר אותו כדי לחבק אותו ולהגיד "סליחה" על כל היום שהייתי אדישה אליו מאוד ולא היה לי כוח אליו ולא היה לי כוח לשחק והייתי חסרת מצב רוח ואדישה. אבל לפעמים אני פשוט מרגישה שאין לי שום רגש לילד :( האם זה דיכאון אחרי לידה.. אם כן אז למי אני אמורה לפנות?

תשובה:

את כותבת באופן נוגע ללב על תקופה ממושכת וקשה שאת עוברת. אני בטוח שכמעט כל הנשים שנשארות בבית עם תינוקם מכירות רבות מהחוויות שאת מתארת, גם אם לא בעוצמה ובתדירות שאת חווה אותן. כלומר, לחוש תחושות של אשמה על כך שאת לא ה"אימא האידאלית"; להרגיש מגוון של רגשות כלפי התינוק ולא רק שמחה בלתי פוסקת (כולל כעס; כולל חוסר כח ותחושה שהתינוק הוא לפעמים עול); לא להספיק לאכול ולהרגיש שבעצם מה זה משנה אם תאכלי, אם תנקי... - אלה חוויות נורמאליות ביותר במצב הייחודי והאינטנסיבי הזה של להישאר בבית עם תינוק. ואחרי שאמרנו את זה - צריך גם לומר שבכל זאת, מדברייך נראה שאת סובלת באופן שמצריך פנייה לטיפול. את מתארת כמה סימנים שעשויים להצביע על מצב דיכאוני, כזה שלא כדאי להמתין ולחכות שיחלוף מעצמו. רצוי גם להתייעץ עם איש מקצוע (רופא המשפחה או פסיכיאטר) לגבי האפשרות של טיפול תרופתי כדי להקל במהירות על הסבל, אם כי לא כדאי לעשות זאת במקום הטיפול הפסיכולוגי. בינתיים ובמקביל, כדאי לגייס את הקרובים לך כך שיהיו יותר סביבך, יעזרו ויתמכו. זה כמובן דורש שתסכימי לחשוף מעט ממה שאת עוברת ולבקש עזרה.

____________________________________________________________________________

קושי לשמוח אחרי לידה

אני שלושה שבועות לאחר לידה ראשונה ויש לי ימים שאני נתקפת בבכי כשאני לבד או שפתאום אני מרגישה חרדה ופחד מהשינוי שהתחולל בחיי. בעלי עובד כל היום מ- 5 בבוקר עד 8 בערב וכשהוא מגיע הוא ישר נרדם ולא עוזר לי בכלל. רק כשאבא שלי מגיע עם זוגתו (אין לי אמא), אני נרגעת.... אין לי תיאבון, אני כמעט ולא אוכלת ועייפה כל הזמן... האם יכול להיות שאלו תסמינים לדיכאון? אני מאוד מפחדת מזה ורוצה להרגיש טוב ולשמוח מהמתנה היפה הזו שהחיים נתנו לי. איך להתמודד??

תשובה:

התגובות שאת מתארת הם תגובות טבעיות ביותר לתקופה הראשונית מאוד שלאחר הלידה. הרבה מאוד נשים חוות בתקופה זו קושי משמעותי (להיות פתאום אימא במשרה מלאה, ללא הכשרה מוקדמת, זו מטלה תובענית ביותר, סביב השעון...), נפילה של אנרגיה ומצב רוח משתנה (כולל בכי, והרגשת down אחרי ה-high של הלידה). חשוב עכשיו לתת לעצמך את הזמן לעכל את המצב החדש שאת נמצאת בו ואת המשמעות עבורך של להיות אימא. מטבע העניין זה גם מעורר חששות וחרדות. לא כדאי למהר לקרוא לזה דיכאון. כמובן שאם תרגישי שהמצב מחריף או לא משתנה, ואת מתקשה לתפקד כדאי לפנות לאיש מקצוע להערכת המצב או לקבלת טיפול. אבל כרגע, נסי לגייס לעצמך עזרה ותמיכה מהמשפחה והחברות, גם כדי להיות פחות לבד (כדאי לבדוק אפשרות שבעלך ייקח כמה ימי חופש או לפחות יסיים את ימי העבודה בזמן הקרוב מוקדם יותר. זה יכול להיות משמעותי גם בשבילו לטעום קצת יותר מהחוויות הראשוניות הללו עם התינוק/ת).בעיקר חשוב שלא תרגישי שאת אימא פחות טובה כי את חווה מצבי רוח ירודים וחרדות. הורות כוללת מגוון רחב של תחושות, מחשבות וחוויות וצריך לאפשר לכולן מקום. 

____________________________________________________________________________

 לחזרה לעמוד הבית לחץ כאן.