שאלות ותשובות בנושא קושי רגשי סביב טיפולי פוריות

[מפורום דיכאון וחרדה באתר הכללית - משיב: ד"ר אלון יפה]

בהריון שני ומודאגת...

שלום אני בהריון שני אחרי 5 שנים. נמצאת בשבוע 25, ככל שאני מתקרבת למועד הלידה אני מוצפת דאגות שחוזרות כמו תקליט. בהריון של ילדתי הגדולה, כל ההיריון בכיתי מפחד שלא יקרה לי מה שקורה להרבה נשים: דיכאון אחרי לידה. וברוך השם ילדתי ועד כמה שאני זוכרת הייתי מאושרת ממנה. עכשיו שוב אותו תקליט מחטטת באינטרנט רואה סרטים שהיו בטלביזיה על נשים שחוו את זה. ובודקת את עצמי כל הזמן מה אני מרגישה,שחס וחלילה לא יקרה לי כלום. פחד מהלא נודע האם אני יאהב את התינוקת שלי כמו את הגדולה שלי... בקיצור מבלבלת לעצמי את המוח...

תשובה:

הריון מזמן להרבה נשים חששות כבדים, מוטרדות, תחושות פחד מהלא נודע וטלטלות רגשיות. זה כמובן מקבל חיזוק גדול מהשינויים ההורמונאליים לאורך ההיריון ומהתופעות הגופניות שלעיתים הן קשות מנשוא. אבל לא רק. כי הרי הריון, ואפילו אם הוא הריון שני, הוא תקופה משמעותית מאוד, רגע לפני שינוי גדול בחיים וזמן בו עולות הרבה שאלות גדולות (איך נסתדר, איך נאהב עוד ילד, ושאלות אחרות שהזכרת). אלה שאלות טבעיות וכמעט מתבקשות, אבל לא כדאי שהן יהפכו לדבר מייסר שלא נותן מנוח. ולכן, לא כדאי ללבות אותן בקריאה מוגזמת של מידע באינטרנט (שחלקו גם לא מדויק). מומלץ לנסות להירגע (תרגילי הרפיה בנשימות עמוקות ואיטיות למשל) ולעשות דברים שאת אוהבת לעשות. אם זה יגיע לרמה קיצונית, וממה שכתבת לא נראה כיום שזה המצב, אפשר בהחלט לפנות לסיוע מקצועי (לטיפול תרופתי הרגעתי או למספר שיחות).

____________________________________________________________________________

חרדה במהלך טיפולי פוריות

אני אחרי טיפולים באיקוקלמין , 3 הזרעות , וטיפול IVF אחד (שכלל דקהפפטיל)  שלא הצליח. כעת לפני החזרה של עובר קפוא, למעשה כעת אני ללא הורמונים כבר חודש לערך , ממתינה לוסת כדי לקחת כדורים לפני החזרה. אני סובלת מחרדה בזמן שינה חלומות קשים , ישיבה תוך כדי שינה , מצב של בין ערות לשינה ולאחרונה גם קושי להתעורר מהסיוט ולכשמתעוררת דופק מהיר 100-120. האם יכול להיות קשר בין ההורמונים שלקחתי בזמנו לחרדות הלילה מהם אני סובלת?

תשובה:

טיפולי פוריות הן התמודדות לא פשוטה הן ברמה הגופנית והן ברמה הנפשית. מבחינה גופנית, הטיפול ההורמונאלי משפיע על מכלול של מערכות בגוף ולמשל אחת מתופעות הלוואי של דקפפטיל היא אכן נדודי שינה. חשוב שתדווחי על כך לרופא המטפל בך ותתייעצי איתו בהקדם. יחד עם זאת, מכיוון שאת מתארת חרדות (עם ביטוייהן הגופניים) וגם סיוטים, ואת כבר כמה שבועות ללא הטיפול ההורמונאלי, כדאי מאוד להתייחס גם לצד הרגשי של טיפולי פוריות.בתוך התהליך התובעני והמתיש של טיפולי פוריות עולים רגשות חזקים: תקוות, פחדים, אשמה, תסכול, כעס, ייאוש, חוסר אונים, חוסר שליטה ועוד. בנוסף להשפעות על הזוגיות, חיי המין, על המשפחה ועל התפקוד במקום העבודה, עולות לפעמים גם שאלות על זהותך כאישה או כבת זוג. קשה לשאת את המצב שבו את לא מצליחה בדבר מרכזי שאת כל כך רוצה. שאת כביכול לא עומדת בציפיות ממך, הציפיות של עצמך, של אחרים מסביבך ושל החברה. בלילה ובחלומות, כשאנחנו פחות בשליטה, עולים תכנים ותחושות שבמשך היום אנחנו מצליחים "לשים בצד", עולים ודורשים את מקומם. זה טבעי מאוד שיעלו גם המחשבות, המתח והחששות שקשורים לטיפולי הפוריות. חשוב שתראי זאת כתגובה טבעית ביותר ויחד עם זאת תשקלי עזרה או תמיכה בההתמודדות. העזרה יכולה להיות מהכיוון התרופתי ו/או מהכיוון הפסיכולוגי (טיפול פרטני; טיפול קבוצתי; או קבוצות שיתוף ותמיכה ייעודיות לטיפולי פוריות).

____________________________________________________________________________

רגשות שליליים כלפי ההיריון

גיליתי שאני בהיריון לקראת ילד שלישי. הקטן שלי בן 11 חו'. אני מרגישה שזה מוקדם מדי שזה צפוף מדי ושההיריון הצפוף הזה הוא הרבה בגלל לחץ מבעלי... אין דרך חזרה ואני מתביישת ברגשות האלה ולא רוצה לפגוע בבריאות העובר עקב כל הסטרס הזה... מפחדת גם מביקורת של המשפחה שלא נראה לי שתקבל את זה בשמחה שלמה. אנא עזרו לי לצאת מהבלבול הזה. זה חונק אותי.

תשובה:

את מספרת על תחושות קשות של לחץ ובושה, שמתקשרות לכך שלא בחרת בהריון, שאת חווה עדיין את עומס הטיפול בתינוק בבית ומרגישה שעדיין אין מקום לתינוק נוסף בחייך.גם אם באמת אין כל אפשרות לשקול עם עצמך ועם בעלך את המשך ההיריון, עדיין כדאי למצוא דרך להקל במצוקה שאת חווה. בראש ובראשונה כדאי לעשות משהו עם הבושה, שוודאי מתלווה לה גם חווית אשמה. חשוב שתדעי שלרוב ההורים ישנן, בשלב זה או אחר בהורות, מחשבות ורגשות שליליים לגבי ההיריון, ההורות או הילד. זה טבעי ולגיטימי וגם אם זה מעורר מתח, אין לזה לרוב השפעה על מהלך ההיריון ועל העובר. מה שבכל זאת עוזר בדר"כ, זה לנסות להשלים עם קיומם של המחשבות והרגשות האלה ולמצוא מישהו שאפשר לחלוק אותן איתו. זה יכול להיות טוב אם תוכלי לדבר עם בעלך על מה שאת עוברת, אבל גם אם הוא לא מסוגל לדבר על זה, אל תוותרי על הדיבור שלך. שיחות טיפוליות בהחלט יוכלו לסייע.

____________________________________________________________________________

ההריון והאימהות מפחידים אותי

השבוע גיליתי שאני בהריון לאחר שניסינו כשנה וחצי, כולל טיפול פוריות. לבסוף נקלטתי החודש בדרך טבעית. כשקיבלתי את הבשורה הייתי הכי שמחה. פתאום מאתמול בערב התחילו לי חרדות, מה יהיה? החיים הולכים להשתנות שפתאום לא יהיה לי את החופש והספונטניות. לא אוכל לעשות מה שאני רוצה. לא ישנתי כל הלילה אתמול, הגעתי לעבודה היום חצי בן אדם, לא הפסקתי לבכות כל היום ואפילו היו לי מחשבות שאני לא רוצה את זה. התחושות האלו מפחידות אותי, יש לי רע בלב ובחזה, לא הצלחתי לאכול כל היום ואין לי חשק לכלום. איך אני יכולה לטפל בזה?

תשובה:

את מגיבה כעת בתגובה ראשונית די חזקה להריון ולמשמעות שלו עבורך. ייתכן מאוד שלאורך התקופה הארוכה של ניסיונות להיכנס להריון ומעין מאבק למען המטרה הזו, היית מגויסת ולכן לא היה בעצם מקום לעצור ולתת מקום למחשבות "כפירה" ולתחושות מורכבות שיש לך לגבי זה שתהפכי לאם. עכשיו כשזה קרה, הכל נוחת בבת אחת (ואולי בתוספת שינויים הורמונליים...).זה טבעי ונפוץ שההריון והאימהות מפחידים, מעוררים רגשות מעורבים, מחשבות שליליות או חוויה של אובדן של חייך כפי שאת מכירה אותם עד כה. כדאי כעת לנסות לקבל את קיומן של המחשבות והתחושות האלה, לתת לעצמך להיות איתן מבלי להלחם בהן, להקשיב להן בסלחנות. כנראה שדרושה לך עכשיו תקופת עיכול ועיבוד, התיידדות עם הרעיון של להיות אימא, ואפילו מעין אבל על מה שאת חשה שאת מאבדת.

____________________________________________________________________________