דיכאון, טראומה ופוסט טראומה - טיפול בכל סוגי הדיכאון - ד״ר אלון יפה

דיכאון וטראומה  -  שאלות ותשובות

 
[מפורום דיכאון וחרדה באתר הכללית - משיב: ד"ר אלון יפה]

 ​

עצבות ולחצים אחרי פרידה

נפרדתי מחברה שלי, קשר שנמשך כשנה וחצי. אני נפרדתי ממנה כי הקשר כל הזמן גרם לפיצוצים ולריבים והבנתי שזה לא בשבילי המלחמות האלו. כבר כמה שבועות שיש לי לחץ בגוף ואני לא פעיל כמו שהייתי. נסגרתי ויש לי עצבות ולחצים, אני אוכל פחות ופחות שמח, כאילו תקופת מועקה שכזאת. גם העבודה אצלי ירדה בצורה דרסטית. אני עצמאי במקצועי. רציתי לדעת מה לעשות במצב כזה. לתת לזמן לעשות את שלו או שיש דרכי טיפול .אציין שאני בן 26. רגיש מעט, אך פעיל ונורמטיבי . תודה מראש על התשובה.

תשובה:

מדבריך אפשר להעריך שיש קשר בין הפרידה לבין התופעות הנפשיות והגופניות שאתה חווה. ייתכן מאוד שזו תגובה נפשית, בעלת מאפייני דיכאון, לפרידה מבת הזוג ושאתה עובר כעת מעין תהליך של אבל. שהרי גם פרידה שמרגישה כנכונה ובלתי נמנעת יכולה להרגיש כמו אובדן ומצריכה לרוב תקופה של עיבוד, הסתגלות, התמקמות מחדש בחיים וכו'.מכיוון שמדבריך עולה שהמועקה מפריעה מאוד כדאי לשקול להעזר באופן כלשהו. ייתכן שאוזן קשבת של חבר קרוב יכולה מאוד לעזור. כשמדברים, מתחילים להבין מה בעצם אנחנו מרגישים ועוברים.בכל מקרה, אם התופעות ממשיכות או מחריפות מומלץ מאוד להעזר באיש מקצוע. זה יכול להיות בטיפול פסיכולוגי בשיחות ו/או בטיפול תרופתי.

____________________________________________________________________________

דיכאון ובדידות

בימים האחרונים מרגישה מאוד מדוכאת. לכאורה הכל בסדר: עובדת, לומדת. אבל מרגישה שאין לי חיות. אנרגיות. אני בודדה. לא במובן הפיזי. כלומר, אני מטפלת בהורי בני 90, ויש לי אח ואחיין ובעבודה מאוד ידידותית עם כולם. אני לוקחת טיפול תרופתי. ממה אני יכולה לקבל אנרגיות? מרגישה שאין לי ריגושים, דברים שישמחו אותי, לקבל מצב רוח טוב. לא רוצה עוד כדור. אני משמינה מיום ליום. בת 50.

תשובה:

את מספרת שאת מרגישה בדידות ואפשר להבין שזו עבורך חוויה קשה שנוסף לה גם העומס הרגשי והעייפות הנובעות מהטיפול בהורייך הקשישים. מבלי להכיר אותך ואת הורייך אומר שבעיקרון הטיפול בהורים לא חייב להיות על כתפייך בלבד. אין שום בושה או פגיעה בהורים בכך שתעזרי במישהו נוסף, מישהו מהמשפחה או מטפל מקצועי, באופן חלקי או אפילו מלא.מעבר לכך, כדאי לשקול פעילויות חברתיות מחוץ לעבודה ואלו יכולות להיות מסוגים שונים לפי העדפותייך (מחוגי ריקוד, פעילות גופנית, ועד הרצאות וחוגים חברתיים). אם ההרגשה הדיכאונית ממשיכה כדאי מאוד לשקול להיעזר בשיחות עם איש מקצוע או בטיפול בקבוצה. היתרון בטיפול קבוצתי הוא שהוא מאפשר, מעבר לטיפול בדיכאון, גם חוויה מעצימה של תמיכה ואינטראקציה חברתית.

____________________________________________________________________________

תגובה קשה למוות של אבא

שלום רב, לפני 3 חודשים קרה אירוע מצער במשפחתינו, אבי נפתר בפתאומיות ובסבל רב. תוך כמה זמן פחות או יותר בן אדם חייב לחזור למצב נורמלי, פחות או יותר. מהם הקריטריונים על פיהם ניתן לזהות שיש צורך בטיפול והתערבות תרופתית? ואיך ניתן להמנע ממחשבות טורדניות שעוקבות את משפחתינו, כי זה קרה מול העיניים שלנו. אשמח לתשובה מפורטת. תודה מראש

תשובה:

עצוב לשמוע על מות אביך וברור שישנה השפעה על המשפחה כולה. חוויית אובדן כזו, בפתאומיות ובייסורים, של אדם קרוב, יכולה לפעמים להיות חווייה טראומתית מבחינת ההשפעה שלה על הקרובים.קשה מאוד להגדיר ולתזמן את התגובה הנורמאלית לאובדן וחשוב לזכור שתהליך אבל, עם כל הייסורים שבו, הוא דבר חשוב ורצוי, כדי שאפשר יהיה להמשיך הלאה. בתהליך האבל כואבים ומנסה למצוא משמעות והתארגנות נפשית מחודשת תוך הכרה באובדן. זה לפעמים מלווה בתופעות שבנסיבות אחרות היו נתפסים כתסמיני דיכאון, חרדה, מחשבות טורדניות וכו'. המחשבות המטרידות עשויות להיות עצם תהליך האבל ומבחינה זו חשובות. (מעבר לכך, לרוב זה לא מצליח לעצור מחשבות והתוצאה היא של בומרנג. לכן עדיף לתת להן להיות ולחלוף)אם היתה למות אבא השפעה טראומתית, זה עלול בהחלט להקשות על השלמת תהליך האבל, אבל נדמה לי שעוד מוקדם יחסית לקבוע אחרי שלושה חודשים ואתם תראו בהמשך.זו החלטה אישית, מתי בדיוק לשקול עזרה מקצועית (תרופתית או בשיחות) ואין כאן כללים שתופסים לכולם. בדר"כ מסתיים תהליך האבל בתוך השנה הראשונה. ואם זה לא קורה (לא חוזרים לתפקוד, ממשיכים לסבול מסיוטים, פלאשבקים או תסמיני דיכאון) כדאי מאוד להעזר. בנוסף, אפשר לסמן דברים שצריכים להוות נורת אזהרה: מחשבות אובדניות שגולשות לכדי תוכנית ממשית או התפרצויות תוקפנות.

____________________________________________________________________________

דיכאון בתרבות של ימינו

מאז שנהיינו טכנולוגיים כולנו, כשכל אחד מסתובב עם הטלפון הנייד שלו וכל הגאדג'טים למיניהם, פשוט התרחקנו אחד מהשני. הקשרים עם חברים התרופפו יותר, כי הרי "יש פייסבוק- זה ממש כמו להיפגש, לא? ". ואני ממש מרגישה "בדד" כזה .. כמו בפרסומת של מזרחי.. אין לי עם מי לדבר כ"כ...

תשובה:

באמת יש בתרבות העכשווית זמינות ללא גבול אבל במקביל תחושות רווחות בקרב הרבה אנשים של ניכור, ריקנות ובדידות. זה ודאי קשור לכל מיני תהליכים ושינויים ולא רק לטכנולוגיה המתפתחת (למשל: החברה פחות מלוכדת סביב ערכים משותפים; ישנם הלחצים והאשליות שכופה עלינו תרבות הצריכה וכו'). אבל לטכנולוגיה יש בהחלט חלק גדול בזה ובאמת נראה שלמרות ריבוי אמצעי תקשורת ותחכומם, בסופו של דבר אנשים כנראה מדברים פחות ובעיקר פחות על הדברים המשמעותיים בחייהם.מקווה שאת דווקא תתעקשי על הדיבור שלך.

____________________________________________________________________________

עצבות אחרי פרידה ומתביישת לפנות לטיפול

נפרדתי מחבר שלי לפני קצת יותר מחודשיים. נפרדתי ממנו בלית ברירה, אחרי קשר של שנה, מכיוון שהיו בינינו בעיות ופערים שלא הצלחנו לגשר עליהם. מאז הוא לא דיבר איתי כלל. יצאתי לכמה דייטים עם בחורים, כדי לנסות לשכוח ממנו, אך הם לא צלחו כלל. באופן כללי, מדי יום, אני מרגישה מדוכדכת, חושבת הרבה מחשבות על מוות, אני בוכה תוך שנייה, יש לי תנודות במצב הרוח- לפעמים יכולה לשמוע שיר ולחייך ורגע אחרי- לפרוץ בבכי. קראתי מאמר על דיכאון ואני חוששת שאני לא רחוקה מזה...אני סטודנטית למקצועות הרפואה ומתביישת לגשת לטיפול בדיכאון וכן חוששת מטיפול תרופתי ומתופעות הלוואי (חוששת שזה יפגע לי בלימודים).

מה עליי לעשות? קשה לי כל כך ואני מרגישה שהעצבות והפסימיות שלי כבר לא בגדר ה"נורמלי" שאחרי פרידה מבן זוג...

תשובה:

חודשיים הם זמן לא מאוד ארוך (עד כמה שאפשר בכלל לקבוע) להתאושש מפרידה ותגובה של דכדוך היא בגדר תגובה טבעית. אבל יחד עם זה, ממה שכתבת נשמע שמדובר במצוקה דיכאונית משמעותית שמביאה אותך למצבים קשים ובדידות רבה וחבל שלא להיעזר. לידיעתך רבים-רבים ממקצועות הרפואה נעזרים בטיפול פסיכולוגי או בטיפול תרופתי לבעיות נפשיות. סביר יותר שזה יתרום ללימודייך מאשר יפגע לך בלימודים. אל תזניחי ואל תתני לבושה להשתלט.

____________________________________________________________________________

מצב רוח כבד בשעות הערב

אני בשנות ה- 40 לחיי. במשך השנים האחרונות – הכל הולך ונעשה חמור יותר, אני מרגישה נורא כאשר מחשיך. יש לי תחושת כובד שאינני יכולה להסביר. במיוחד כשלמחרת אני עובדת. יום לפני סוף שבוע או יום חופש התחושה פחות קשה. יש לי ילדים קטנים וברגע שחשוך בחוץ אני מעדיפה לא לצאת. בעלי רוב הזמן לא בבית בערבים.התחושה מאוד מכבידה עלי, אני עצבנית , קושי נשימתי, מרגישה בחורף שהיום הסתיים ב 5. חשוב לציין שאני לא אוהבת את העבודה שלי. מה אני צריכה לעשות בכדי שהערבים יהיו יותר נעימים?? מה אני צריכה לעשות בכדי שאוכל לתפקיד בערב ומצב רוחי יהיה טוב???

תשובה:

את קושרת את תופעות החרדה וה"כובד" ללילה ולכך שאת לא אוהבת את עבודתך. זה עולה מכך שאת כותבת שהתחושה פחות קשה כשאין לך עבודה למחרת. לא ברור האם לתופעות יש קשר להיעדרות של בעלך בערבים. ייתכן כמובן, שיש להיעדרותו משמעות  רגשית עבורך ואולי, אפילו, את מאותתת לו שאת רוצה אותו לידך (זאת רק אפשרות אחת...).בכל אופן, חבל להמשיך ולסבול. כדאי להניח שיש לך סיבות נפשיות אמיתיות לתחושות שאת חווה ולא מדובר רק בחושך עצמו (למרות שרבים חשים יותר מדוכדים בחורף).אפשרות אחת היא לחשוב מחדש על בחירתך להישאר בעבודה שאינך אוהבת (האם המצב אינו ניתן לשינוי?). אפשרות אחרת היא למצוא דרך לחוש פחות לבד עם התחושות הללו. כדאי לדבר עם בעלך או אדם אחר קרוב, כי את לא רק "מתפקדת" אלא גם חייה ומרגישה דברים. כשמדברים מתחילים להבין מה חווים. וכמובן שאפשר לשקול גם שיחות עם איש מקצוע, ובעיקר עם החרדות והדכדוך מתמשכות או מתגברות.

____________________________________________________________________________

 לחזרה לעמוד הבית לחץ כאן.